אותה הדומייה וגם אותה התפאורה
טגים:
כמו מאומה לא קרה, אותה הדומייה וגם אותה התפאורה.
קצת לפני יותר משנה עברתי מהעיר הגדולה לגור בקיבוץ יפתח, קצת יותר מקילומטר מגבול הלבנון. עוד לפני כן התחלתי לכתוב בלוג על המעבר, בלוג של תקווה וציפיה לשינוי שבפתח. ואז הגיע המלחמה, והדגישה את מה שברור היה גם בלעדיה: טיבה של מציאות שפנים רבות לה, שלא כמו החלום שהוא או חלום באספמיה או חלום בלהות.
הבלוג ננטש, נעלם ולבסוף נמחק. אבל אני עוד פה, כלומר שם, בקיבוץ יפתח, קילוטר מגבול הלבנון.
ועכשיו מתהחלה, אותה התפאורה וגם אותה הדומיה. אבל הפעם פנים רבות לה לתפאורה, ולא שני מימדים בלבד. המעבר אל מעבר להררי החושך ימשיך להיות המרכז סביבו נסוב הבלוג אבל לא זה יהיה כל עניינו. אנסה לכתוב על החיים בספר, על מטעמי האזור, על איכות הסביבה. ומי יודע עוד על מה.