לו הייתי צלם… או עכשיו הזמן לגליל
טגים:
יצאתי אתמול בבוקר מהבית לרכיבה על אופניים במטעים מסביב ליפתח ולא רציתי לחזור. השלג בחרמון, השלכת במטעים, הגפנים המזהיבות והאויר הצלול שיכרו אותי. כמה קשה לעבוד אחרי ששותים יין טוב. בתום הרכיבה יצאתי עם מצלמה, כמה חבל שהתמונות לא משקפות כלל את יופי הנוף.
בארצנו השדופה והמסנוורת, ימי החורף הבהירים, בהם השמש הדרומית נמוכה ועננים דקים משובצים בשמיים הם הימים היחידים שבהם יש העולם צבוע. השמיים כחולים באמת, ולא לבנים כבשאר ימי השנה. השדות ירוקים והגבעות חומות ואינם מתמזגים יחדיו לצהבהב חיוור.
למה זה חשוב? פרט לכך שזה עושה טוב בלב, זה גם הזמן לנפוש בצפון. בימינו אנו המכוניות ממוזגות, בצימרים יש אח והכבישים רחבים ונוחים. להגיע הנה כבר אינו מסע מפרך שרק משוגעים יעשו אותו לפני בו האביב והפשרת השלגים
אז בואו.
4 תגובות
איזה יופי
איזה יופי
נהנתי לקרוא את הכתבה שלך ,
נהנתי לקרוא את הכתבה שלך , ועוד יותר שמחתי לדעת שיש עוד משפחות ,חוץ מאיתנו שחושבות בדיוק כמוך. אנחנו ביולי עוברים לכפר בלום , בדיוק מאותן סיבות.
מדהים זיו רייך
מדהים זיו רייך
Ofer, I somehow got on your
Ofer,
I somehow got on your mailing list and thanks for that.
I am reading through your blog and am very jealous of your life up north. Though Oranit is beautiful, I do not have the view of the Hermon that you enjoy. In addition, I think your write beautifully... please make sure I stay on your mailing list as I am tremendously enjoying reading your updates.
Best regards,
Oren
פרסום תגובה חדשה