שונות

לא קל לחדש משהו בנוגע לארוחת הבוקר, ובמדבר הקולינרי הקרוי הגליל העליון, על אחת כמה וכמה. מצד שני, לגליל מגיעים בשביל הנוף, האוירה והחופשה ותפקידה של ארוחת הבוקר להוות רקע מתאים בלבד כל עוד האוכל מתקבל על הדעת. בהתחשב בקריטריונים אלו, הרשימה הבאה מציגה את מרבית המגוון האפשרי.

יש דברים קטנים שמשגעים אותי. כאלו שבאמת לא צריכים לשנות, אבל כל פעם שאני פוגש אותם אני מתקצף. ובדיוק בשביל זה המציאו את הבלוג. הדבר הקטן והבלתי מזיק שמזיק לי היום הוא הביטוי "כביש מקורצף". האקדמיה ללשון הכבישים, או בשמה הקודם מע"צ טבעה את המושג הזה על מנת לתאר כביש שהוסרה שיכבת האספלט העליונה שלו לצורך סלילה מחדש. ושלטים הנושאים ביטוי זה בגאון פזורים להמוניהם בצידי הכבישים. אלא מה? מסופקני אם יש מילה רשמית כזאת בעברית, ואם יש שהמשמעות שלה מתאימה.

כמו מאומה לא קרה, אותה הדומייה וגם אותה התפאורה.

קצת לפני יותר משנה עברתי מהעיר הגדולה לגור בקיבוץ יפתח, קצת יותר מקילומטר מגבול הלבנון. עוד לפני כן התחלתי לכתוב בלוג על המעבר, בלוג של תקווה וציפיה לשינוי שבפתח. ואז הגיע המלחמה, והדגישה את מה שברור היה גם בלעדיה: טיבה של מציאות שפנים רבות לה, שלא כמו החלום שהוא או חלום באספמיה או חלום בלהות.

הבלוג ננטש, נעלם ולבסוף נמחק. אבל אני עוד פה, כלומר שם, בקיבוץ יפתח, קילוטר מגבול הלבנון.

פתחתי בנאום אישי ציוני חוצב להבות אך שכחתי להציג את עצמי. שמי עפר שיזף אני בן 37, נשוי ואב לשתיים, איש הי-טק (איזו מילה גסה),תל-אביבי. פתאום באמצע החיים, גיל בו כולנו מחפשים שינוי, החלטנו נירה ואני לעבור לגור באצבע הגליל, לקיבוץ יפתח. למה? אולי הבלוג הזה יענה על כך.