כתבתי מעט על הסיבות מדוע בחרנו נירה ואני לעבור רחוק כל-כך. לא כתבתי מדוע דווקא ליפתח. כאשר יצאתי לחפש בית חדש בגליל העליון, הקריטריונים כללו נוף, פלגי מים, נוחות ומזג אויר. יפתח היתה הנקודה הגבוהה ביותר שנירה היתה מוכנה לטפס אליה מפחד החורף הקפוא.
בניית בית בהרחבה אינה פרוייקט פשוט. ראשית מעולם לא בנינו בית וגם לא תכננו לעשות זאת, והנה מצאנו את עצמנו בונים בית. אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לדבר על קהילה.
יישוב קטן הוא גם קהילה. מגורים בקהילה קטנה דורשים סובלנות והסתגלות יותר מאשר מגורים בעיר הגדולה והמסתגרת. מדוע נזכרתי בכך? ערוץ HOT המקומי פרסם כתבה על יחסים עכורים בין מתיישבים להנהלת הקהילה בקיבוץ שניר. בכתבה נראים מתיישבים מתלוננים על גובה המס המוניציפלי ועל השימוש בו. תושבת אחרת מתלוננת על כך שזה "כמו קיבוץ" וועד היישוב מחליט עבורה החלטות.
שמי עפר ועברתי עם משפחתי מתל-אביב לאצבע הגליל, 800 מטר מהגבול עם לבנון והכי רחוק שאפשר מתל-אביב. לא נולדתי כאן. לא התחלתי לגדל גפנים או עיזים. אז מה בכל אופן אני עושה כאן? על זה אנסה לכתוב בבלוג.
